שתי החלטות חשובות נפלו במשק הישראלי, יצוא הגז (יצוא יהיה כי פשוט אין אפשרות אחרת – זה או יצוא מסויים או כלום) ומינוי נגיד בנק ישראל החדש. ואיך זה קושר אחד לשני? הנגיד החדש פרנקל יצטרף לבצע את החלטת בנק ישראל על הקמת קרן תקבולי הגז.
לקרן הישראלית לתקבולי הגז תפקיד כפול, אסטרטגי וכלכלי. מהצד הכלכלי היא התרופה המקובלת ל'מחלה ההולנדית' שהיא כינוי לתופעה כלכלית במשק המבסס את כלכלתו על ניצול ויצוא גדולים מדי של משאבי טבע. יצוא המחצבים מחזק את המטבע המקומי מצד אחד וגורם להתיקרות מחירים ולירידה בכושר התחרות של התעשייה המקומית – דבר המביא לאבטלה. יצירת קרן המשקיעה בחו"ל גורמת ליציאת מטבע מהמדינה וכך אמור להשמר האיזון בשוק המט"ח.
מהצד האסטרטגי מדובר למעשה בקרן לדורות הבאים. מכיוון שמחצבים הם דבר מתכלה – ההגיון אומר שיש להקים קרן לתקבולים ממחירת המחצבים, וכאשר אלו יגמרו יום אחד נשאיר לילדנו ונכדנו נכסים בדמות קרן פיננסית שמנה ולא חלל גדול ושחור בבטן האדמה .
מרבית המדינות המפיקות ומיצאות משאבי טבע מנהלות קרן תקבולי מחצבים בצורה זו או אחרת, קרנות השקעה עצומות אלו המנוהלות על ידי מדינה נקראות 'קרנות ריבוניות'. לשם דוגמא הקרן הריבונית האוסטרלית (כרייה וגז) מנהלת 90 מיליארד דולר, הנורבגית (נפט) 738, הסעודית (נפט) כ 540 והרוסית (נפט) 547 מיליארד . יש מדינות שיש להן הכנסה שאינה ממחצבים כגון סינגפור שנמלי הים והאויר הענקים שלה (מהגדולים בעולם) מכניס לקופתה סכומי עתק המושקעים בקרן ריבונית, הקרן הסינגפורית מנהלת 405 מיליארד דולר (לרשימה מלאה של הקרנות הריבוניות).
כפי שאולי חלק מהקוראים חושדים, לא הבאתי את הדוגמאות הנ"ל סתם כך. כל מדינה שהזכרתי דוגלת באסטרטגיית השקעות ומטרות לאומיות שונות. כדאי מאד ללמוד את המודלים השונים בהן עובדות קרנות ריבוניות ותיקות בחו"ל וליישם בישראל את המודל המתאים ביותר למטרות הלאומיות שלנו, ומי שעוקב אחרי הבלוג כבר יודע לאיזה מודל אני מכוון – סינגפור, אבל אותו אסקור בסוף.
האוסטרלים דוגלים בשיטה פיננסית נטו, מדי כמה שנים הם מוציאים מכרז בין חברות ניהול מקומיות ובין לאומיות, לניהול קרן ההשקעות הריבונית. חברות הניהול משקיעות את הכסף מחוץ לאוסטרליה על פי קריטריונים שנקבעו במכרז וגוזרות את הקופון שלהם – סוף פסוק, השקעה פיננסית נטו. הקרן האוסטרלית משמשת בעיקר לתשלומי פנסיות ממשלתיות וביטוח לאומי לאזרחי אוסטרליה.
המודל הסעודי והרוסי שקופים פחות, החלטות ההשקעה מתקבלות אצל קבוצה מצומצמת ואני מעריך שיש מרוויחים באופן אישי מהשקעה כזו או אחרת.
המודל הסינגפורי מעניין מאד ולדעתי רלוונטי לישראל (מה דומה בין ישראל וסינגפור אפשר לראות בפוסט כאן), קרן ההשקעות הסינגפורית נקראת GIC (תאגיד ההשקעות הממשלתי) ומנהלת את יתרות המט"ח העצומות של אי המדינה הזה הנמצא בקצה דרום מזרח אסיה. מרבית ההשקעות הינן סולידיות ביותר באג"ח ממשלתי ובנדל"ן המדינות מפותחות.
בתוך GIC יש אגף הנקרא 'השקעות מיוחדות', אגף זה המנהל אחוזים ספורים מהקרן הסינגפורית אחראי על השקעות בעלות משמעות אסטרטגית לכלכלה הסינגפורית וזאת בנוסף לשיקולים הפיננסים הרגילים של הקרן. למה הכוונה? לדוגמא סינגפור כבעלת נמל גדול החליטה כי נושא טכנולוגיות ימיות הוא תחום אסטרטגי לכלכלת המדינה – לכן אותו אגף יחפש להשקיע בחברות הרלוונטיות לתחום זה כגון חברות מתקדמות לניהול נמלים, אבטחה ימית ועוד.
'תחת כרטיס' פיתוח תעשיית ההיטק הסינגפורית השקיעו הסינגפורים בסוף שנות התשעים באמצעות GIC סכומים לא מבוטלים בתעשיית הון הסיכון הישראלית. בדרך זו הם נחשפו למאות חברות הזנק ישראליות בהן השקיעו אותן קרנות הון סיכון. כמה חברות הזנק נפתחו בסינגפור על בסיס ידע שהגיע מישראל בדרך זו? כמה ישראלים עברו לסינגפור על מנת לעבוד בחברות טכנולוגיה באי? קשה להעריך אבל ההשקעות הללו לא נחשבות בסינגפור ככשלון.
ועכשיו אלנו, דמינו כי קרן תקבולי הגז הישראלית תגדל ותתפח לכדי עשרות מילארדי דולרים שיושקעו בחו"ל באפיקים פיננסים, אולם חלק קטן מזה – נגיד 5% יושקע באפיקים האסטרטגיים לישראל. לדוגמא בחברות חקר חלל בארה"ב, בחברות תרופות אירופאיות וכו'.
דמיינו איזה כר עצום של שיתופי פעולה יפתח לתעשייה הישראלית מול חברות רב לאומיות עצומות כאשר אנו מגיעים אלהם כבעלים (חלקיים כמובן) ולא כספקי טכנולוגיה המדפקים על דלתם. שימוש בקרן תקבולי הגז כמנוף לפיתוח כלכלי ולא רק ככלי פיננסי יכול לספק לתעשייה הישראלית את אותו פיצוי על שערי החליפין הגבוהים של השקל הנגרמים עקב יצוא הגז ולממש יעדים אסטרטגיים לתעשייה הישראלית.
זה עובד בסינגפור כבר שנים ובשינויים והתאמות כאלו ואחרים זה יכול לעבוד גם אצלנו.
ובשבוע הבא … לא נרצה כי כספים ישראלים יושקעו בחברות המסיעות למאמץ הגרעין באיראן וגם לא בחברות המעסיקות בתנאי עבדות ילדים בפקיסטאן. לכן יש צורף במערכת מייעצת אתית ופוליטית להנהלת קרן תקבולי הגז. על כך ועל המודל הנורבגי בפוסט הבא.