הבלוג הזה עוסק ביחסים בין לאומיים ולא באומנות אולם התערוכה החדשה במוזיאון ישראל על צילומי הגירה ומהגרים מעניינת פעמיים.
פעם ראשונה עקב העובדה שנושא ההגירה נהיה יותר ויותר הנושא החם ביותר, החשוב והקריטי בתחום היחסים הבין לאומיים. ההגירה משנה את הדמוגרפיה של יבשות שלמות (אירופה, צפון אמריקה, אוסטרליה…) ומשום כך גם את האינטרסים של המדינות והיחסים המורכבים שבין מהגרים מולדתם והמדינה הקולטת אותן.
התערוכה גם מעניינת אותי באופן אישי עקב העובדה שאני מאמין גדול בתרבות והיסטוריה כמנוע של היחסים הבין לאומיים ופחות מאמין בתפיסה המקובלת של אינטרסים לאומיים (שהם קשים פעמים רבות להגדרה).
תיעוד צילומי של תרבות והיסטוריה של הגירה מעניין לפיכך פעמיים.
רבים מהצלמים הנודעים במאה ה– 20 חוו על בשרם את ההגירה – כך אנדרה קרטס, ברסאי, ביל ברנדט, מאן ריי, רוברט פרנק ורבים אחרים, אנשים שמצאו עצמם במקום זר, מבחירה או מכורח. התערוכה חוקרת כיצד השפיעה עובדה זו על דרך ההתבוננות שלהם ועל יצירתם ובתוך כך כיצד היא תרמה להתפתחות אמנות הצילום במקומם החדש. הצגת מבחר מיצירותיהם המוקדמות במולדתם השנייה בוחנת את עבודתם לאור השינויים שהתחוללו בחייהם – חברתיים, פסיכולוגיים, תרבותיים, לשוניים, סביבתיים וחזותיים – ומתמקדת בהשפעת המעבר הזה עליהם כבני אדם וכאמנים יוצרים.