מדיניות ההשתלטות הסינית על מקורות אנרגיה ומחצבים באפריקה ודרום אמריקה

בשני העשורים האחרונים, הממשל הסיני הצליח באופן מרשים לעבור מקומוניזם טהור לגישה מוטת שוק, לצד שימור הריכוזיות בנכסים אסטרטגיים ובקשרי חוץ. שילוב זה הוביל את סין לצמיחה כלכלית דו ספרתית, לצד יצירת מרקם יחסים עם מדינות בעולם, המבצרים את מעמדה של סין כענק כלכלי מוביל, גם בשני העשורים הבאים, כך טוענים כלכלני חברת 'הראל' בסקירה מקיפה אודות השוק הסיני.

בעוד שקשרי החוץ של סין עם המערב יצרו עבורה כתובת ליצוא הסיני, זרועותיה הארוכות של סין ביבשת אפריקה ובדרום אמריקה, מהווים מקור לחומרי גלם ומוצרי אנרגיה, החיוניים לפיתוח הסיני. בהתקשרויות ארוכות הטווח של סין עם מדינות דרום אמריקה ואפריקה, סין מתחייבת להשקיע ישירות או לתת הלוואות, לביצוע השקעות בייצור חומרי גלם חיוניים ומוצרי אנרגיה. כתנאי בהתקשרות, חברות סיניות לרוב מבצעות את הפרוייקטים הללו, והתמורה המשולמת להם או החזר ההלוואות- נעשים באמצעות חומרי הגלם החיוניים ומוצרי האנרגיה באותן השקעות. חלק מההתקשרויות גם כרוך בהתחייבות של אותן המדינות לרכוש מוצרים ושירותים סיניים אחרים.

אופן ההתקשרות הזה מבטיח לסין זרימה קבועה של חומרי גלם ומוצרי אנרגיה חיוניים ללא הצורך להתחרות במדינות אחרות עליהם ובאופן בלתי תלוי במחיר הדולרי שלהם בעתיד. יתר על כן אופן התקשרות זה יוצר למעשה מסחר בארטר – במוצרים המנתק את אותן כמויות מוצרים ושירותים מהתמחור הדולרי שלהם והופך אותם לתלויים בכוח המיקוח וכוח הקניה הסיני. ככל שהתקשרויות אלו מייצגות חלק גדול יותר מהמסחר העולמי במוצרים ושירותים יהפוך כוח הקניה הסיני והמטבע הסיני לנקודת ייחוס בתמחור מוצרים ושירותים במסחר העולמי.

 בחינת ההתנהלות הסינית במדיניות פנים ומדיניות חוץ, מלמדת על אחריות, נחישות ותכליתיות, בכל הקשור לאינטרס הסיני בטווח קצר, בינוני וארוך; כלפי פנים, סין אימצה בהצלחה התנהלות מוטת שוק, על מנת למקסם את הפיתוח הכלכלי, בהתחשב במימדי האוכלוסיה בה, והשוני הקיים בין האזורים והמחוזות השונים. גם בהתייחס להתנהלות הסינית בקשרי החוץ שלה, בחינת מאפייני ההתקשרות של הסינים עם מדינות אפריקה ודרום אמריקה לאור מימדי הביקוש הסיני עשויים לסמן דפוס חדש במסחר במוצרי אנרגיה וחומרי גלם המבוססים פחות על תמחור דולרי ויותר על כוח המיקוח וכוח הקניה הסיני.

סין באפריקה:

בעשור החולף סין החלה להגביר את היקף פעילותה באפריקה ביתר שאת, בזמן שמדינות מערביות הקטינו את פעילותן בשנים 2008-2009, ביניהן ארה"ב. סין הייתה שם למלא את החלל שנוצר, ובהשוואה למדינות המערב, סין גם הייתה ועדיין, מוכנה לקחת יותר סיכון בהשקעותיה חברות סיניות הפכו למשקיעות העיקריות באפריקה, ולמעשה, בשנים האחרונות סין הינה המשקיעה הישירה הגדולה ביותר ב-54 מדינות באפריקה. יתר על כן, היקף זה מוערך בחסר, היות והמעורבות הסינית באפריקה היא לא רק באמצעות השקעות ישירות, אלא, גם בעקיפין.

סין מספקת הלוואות למדינות אפריקה העניות בכסף ועשירות במשאבי טבע החיוניים לפיתוח כלכלי עפרות מתכת, נפט, גז וכו', למימון פרויקטים להקמת תשתיות לפיתוח כושר ייצור ולהגדלתו. באופן זה, הפעילות הסינית אינה נחשבת השקעה ישירה, אלא הלוואה. כתנאי בהלוואה, את הבניה עצמה של הפרויקטים מבצעות חברות סיניות, המקבלות תשלום מתוך ההלוואות שנתנה ממשלת סין עצמה. תנאי נוסף בהלוואה הוא, שעל מנת לפרוע את חובן של מדינות אפריקה לסין- הן מתחייבות למכור את

כל התפוקה בפרויקטים, לסינים. באופן זה הכסף הסיני נשאר בסין וסין מבטיחה זרימה קבועה של משאבי הטבע אליה מבלי להתחרות במדינות אחרות המבקשות גם הן לרכוש את אותם המשאבים ותוך הימנעות משינויי במחיר הדולרי שלהם.

סין בדרום אמריקה:

מדיניות סין בדרום אמריקה עקבית עם האסטרטגיה ארוכת הטווח שלה להתמקד בצרכים הסיניים להבטחת המשך התפתחותה, ותוך שמירה על "פרופיל נמוך" בכל הקשור בנושאים דיפלומטיים וצבאיים. סין משתדלת לבצע את כל מהלכיה בדרום אמריקה, מבלי לעורר את התנגדותה של ארה"ב, בשל היותה שותפת סחר עיקרית של סין, וגם האיום האסטרטגי העיקרי שלה, נכון להיום. כך, סין מתקדמת בזהירות בכל הקשור ליחסיה עם מדינות כמו ונצואלה, מחד- סין מצליחה לפתח מספיק רצון טוב לשיתוף פעולה כלכלי במסחר ובהשקעות, ומאידך- להימנע מלהיתפס כתומכת במדיניות אנטי-אמריקאית. סין שואפת לייבא משאבי טבע מדרום אמריקה, ולאתר הזדמנויות לייצוא ולהשקעה סיניים, בשווקים אזוריים.

היקף פעילותה של סין בדרום אמריקה גדל משמעותית בעשור החולף, והמסחר התגבר בשני הכיוונים: בשנים 2000-2005 גדל היצוא הסיני לדרום אמריקה ב-26.8 אחוזים, ובשנים 2005-2010 ב-31 אחוזים. היבוא הסיני מדרום אמריקה גדל ב-37.6 אחוזים בשנים 2000-2005 וב-27.7 אחוזים בשנים 2005-2010. הסטגנציה באירופה ובארה"ב בחצי השני של העשור, תרמה רבות לגידול בסחר של סין מול דרום אמריקה, כך שהיום דרום אמריקה היא שותפת הסחר השניה בגודלה של סין. המסחר של סין עם דרום אמריקה מאוזן, מרבית היבוא הסיני הוא של חומרי גלם: סויה, נפט ומתכות, ובעיקר ממדינות ברזיל, צ'ילה וארגנטינה. גם ההשקעות הישירות של סין בדרום אמריקה גדלו משמעותית, בעיקר בתחום הכריה והחציבה, ובעיקר של נפט וגז טבעי. בשנים הקרובות ההשקעות הישירות של סין אף צפויות להתרחב גם לסקטורים אחרים כמו תחבורה, ייצור, טכנולוגיות ירוקות ואנרגיה מתחדשת.

הלוואות ממשלת סין עזרו לממן את תחומי הכריה, החציבה, הייצור, הדיור והתחבורה בדרום אמריקה. בדומה להשקעות, גם ההלוואות הסיניות מתרכזות במספר מדינות: ונצואלה, ברזיל, אקוואדור, וארגנטינה. 90 אחוזים מההלוואות הסיניות לדרום אמריקה ניתנו למדינות אלו, וכשני שלישים מהחזר ההלוואות הללו יעשה על ידי נפט. בכך סין הקטינה את הסיכון בהלוואות על ידי שהבטיחה לעצמה הזרמה של נפט לשנים ארוכות ובאופן בלתי תלוי במחיר העתידי של הנפט בדולר. על אף שבאופן רשמי הסינים טוענים כי ההלוואות אינן מותנות בפועל סין מעדיפה להלוות לפרוייקטים בתשתיות בהם אין מעורבות של מדינות אחרות וכן ההלווואת בדרך כלל קושרות את הלווים לרכישת מוצרים ושירותים מסין.

סין צריכה להזין במקורות אנרגיה ומחצבים את הצמיחה העצומה במדינה מזה קרוב לארבעים שנה (מאז 1978), צורך זה דחף אותה להשתלט על מקורות האנרגיה והמחצבים באפריקה ובדרום אמריקה.

השארת תגובה