ביקורו של הנשיא אובמה בישראל, יחד עם כינון הממשלה החדשה, מהווים הזדמנות לגבש אסטרטגיה משותפת לארצות הברית ולישראל אל מול אתגרי המזרח התיכון. ארצות הברית וישראל בוחנות בדאגה את המגמות האזוריות העיקריות – איראן דבקה בדרכה להשגת יכולת גרעין צבאית; בסוריה נמשך המאבק בין משטר אסד לכוחות האופוזיציה ללא הכרעה, עם חשש לזליגת נשק אסטרטגי לידי גורמים קיצוניים; לא חלה כל התקדמות חיובית בסוגיה הפלסטינית; לא נמצא פתרון ל-'משבר הכבוד' בין ישראל לתורכיה; האסלאם הפוליטי ממשיך להתחזק והאחים המוסלמים העמיקו את שליטתם ואחיזתם במצרים. כך מסקירה שפרסם אודי דקל מהמכון למחקרי בטחון לאומי.
המזרח התיכון שרוי בעיצומם של תהליכים מורכבים שקשה לשלוט בהם או להשפיע על התפתחותם. מורכבות השינויים השפיעה על מדיניות ממשלת ישראל, תחת ההנחה, כי העת הנוכחית אינה מתאימה ליוזמה ולמהלכים מעצבים, ועל מדיניות הנשיא אובמה, הגורסת, כי לארצות הברית כוח מוגבל לטפל בבעיות העולם בכלל והמזרח התיכון בפרט, בד בבד עם הקשיים מבית. מכאן, הכיוון שמתהווה הוא התרחקות מפתרון בעיות המזרח התיכון, פינוי הכוחות האמריקניים מעיראק ומאפגניסטן, דחיית האופציה הצבאית מול איראן והימנעות מהתערבות בסוריה.
ממצרף המגמות והשיקולים עולה לפי טענתו של דקל, כי קרבים רגעי ההכרעה, הדורשים טיפול שורש בבעיות, שאם לא כן קיים סיכון גבוה לאובדן שליטה ולשרשרת התפרצויות בכמה זירות. לפיכך, חיוני לישראל תאום אסטרטגי הדוק עם הממשל החדש של הנשיא אובמה.
במיפוי האינטרסים בין ארצות הברית לישראל מסמן דקל שורה של אינטרסים בסיסיים משותפים, אך גם אינטרסים מצביים מתנגשים, בשל ראייה שונה את אופן המענה לאתגרים. לארצות הברית ולישראל אינטרס משותף למנוע מאיראן יכולת גרעינית צבאית, אך הן חלוקות באשר לדרך שבה יש למנוע יכולת כזאת. ישראל וארצות הברית מצפות לנפילת שלטון בשאר אסד ולניתוק סוריה מהציר הרדיקאלי שבהובלת איראן. שתיהן שואפות לביצור הסכמי השלום ולשמירת יציבותה של ירדן. ארצות הברית וישראל השלימו עם שלטון האחים המוסלמים במצרים, ובתוך כך, שמירת הסכם השלום, ויציבות ומשילות מצרית אפקטיבית. ארצות הברית וישראל אינן רואות עין בעין את התמורה האזורית הנובעת מפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני, עם זאת, ממשלת ישראל מוכנה לחזור לשולחן המשא ומתן ללא תנאים מוקדמים.
ואגב יש גם לוגו רשמי לביקור – ברית עמים – ראו הפרטים כאן