תמונת מצב חברתית – דוח מכון אדוה

התפרסם הדו"ח השנתי של מרכז אדוה, תמונת מצב חברתית. רוב הנתונים מתייחסים ל-2011, אך בכל הנושאים מוצגת גם תמונה של כל העשור האחרון. את הדו"ח חיברו ד"ר שלמה סבירסקי והגב' אתי קונור-אטיאס.

 הדו"ח מעלה כי בשנת 2011, ההכנסות של מרבית האוכלוסייה היו יציבות או שקטנו בשיעורים זעירים. השינויים המשמעותיים ביותר נרשמו בעשירון הגבוה ביותר, שהכנסותיו קטנו ב-7.4%. אלא שרוב הקיטון נרשם בחלק קטן מן העשירון הזה, אצל המאון העליון, שהכנסותיו קטנו ב-20%, ובמונחים כספיים, מ-106.7 אלף ש"ח ב-2010 ל-85.0 אלף ש"ח ב-2011. יש לציין כי חלק משמעותי מהכנסות המאון העליון נובעות משוק ההון ובשוק זה נרשמו ב-2011 ירידות חדות.

 להלן הנתונים הבולטים הנוספים:

 שכר והכנסות של משקי בית

• צמיחה כשלעצמה אינה מיטיבה בהכרח עם כולם ובוודאי שלא באותה מידה. בתקופת הצמיחה שהחלה ב-2003, עם תום האינתיפאדה השנייה, הכנסות המאון העליון גדלו (עד 2010) ב-27%, בשעה שהכנסות העשירון העליון (ללא המאון העליון) ואלה של העשירון הששי גדלו רק ב-8%.

• ב-2011 נפגע המאון העליון, שחלק ניכר מהכנסותיו מקורו בשוק ההון, מהנפילה בבורסה. גם לאחר נפילה זו, ההכנסה החודשית הממוצעת של המאון העליון של משקי בית שבראשם שכיר – 85,047 ש"ח – היתה גבוהה פי 2.1 מזו של משקי בית בשארית העשירון העליון, פי 5.7 מזו של משקי בית בעשירון ה-6 ופי 13.4 מזו של משקי בית בעשירון השני.

• בתוך המאון העליון בולטים המנהלים הבכירים של התאגידים הנמנים עם רשימת "תל אביב 25": עלות שכרם של אלה גדלה בין 2003 ל-2010 ב-161%.

• ב-2011, המנכ"לים של 100 החברות הגדולות ביותר שמניותיהן נסחרות בבורסה התל אביב ("תל אביב 100") תוגמלו, בממוצע, בסכום שנתי כולל של 6.48 מיליון ש"ח, או 539.9 אלף ש"ח בחודש. התגמול כלל שכר ו/או דמי ניהול, מענקים ותשלום מבוסס מניות. תגמול זה היה גבוה פי 60 לערך מן השכר הממוצע במשק בשנת 2011 (8,741 ש"ח, עובדים ישראליים בלבד) ופי 130 משכר המינימום באותה שנה (4,100 ש"ח).

• רוב נתוני ההכנסות בישראל נוגעים להכנסה מעבודה והם מבוססים על סקרי הכנסות של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. מינהל הכנסות המדינה מציג נתונים גם עבור הכנסות מהון – רווחי הון, דיבידנדים, ריבית וכיו"ב.  למרבה הצער, הנתון המעודכן ביותר הוא לשנת 2007: באותה שנה עמדו ההכנסות מהון בישראל על סך של 19.7 מיליארד ש"ח, כאשר המאון העליון של העצמאים מקבל 69% מתוך זה – 13.5 מיליארד ש"ח.

• האי שוויון בישראל הוא מן הגבוהים בארצות ה-OECD. על פי מדד ג'יני, ישראל ממוקמת במקום ה-5 מבין 27 החברות בארגון. יתרה מזאת, בעוד שהאי שוויון (מדד ג'יני) בארצות ה-OECD גדל מאז אמצע שנות ה-1980 בשיעור ממוצע של 4.3%, בישראל עלה מדד הג'יני מ-0.326 ל-0.371 – גידול של 13.8%.

• ב-2011 השכר הממוצע לחודש של נשים עמד על 6,600 ש"ח – 66% מהשכר החודשי של גברים. השכר לשעה של נשים עמד על 44.0 ש"ח – 83% מהשכר לשעה של גברים. הפער בין שכר הנשים לשעה ובין שכר הגברים לשעה, שהצטמצם בתחילת העשור בעיקר עקב ירידה בשכר הגברים, התייצב מאוחר יותר, אך שב וגדל בשנתיים האחרונות.

• ב-2011 הצטמק במעט המעמד הבינוני וחלקו בכלל משקי הבית עמד על 27.5% (הרובד הבינוני כולל את כל משקי הבית שהכנסתם היא בגובה של 75% עד 125% מן ההכנסה החציונית ברוטו של משקי-הבית). לפני דור, ב-1988, הקיף המעמד הבינוני 33.0% ממשקי הבית.    המעמד הבינוני בישראל קטן ביחס למרבית ארצות ה-OECD.

• ב-2011 ההכנסה החודשית של שכירים עירוניים אשכנזים (ילידי ישראל לאב יליד אירופה או אמריקה) נותרה כפי שהיתה ב-2010 – 33% מעל ההכנסה החודשית הממוצעת של כלל השכירים העירוניים. הכנסתם של שכירים עירוניים מזרחים (ילידי ישראל לאב יליד אסיה או אפריקה) עלתה במהלך העשור האחרון, מ-5% מתחת לממוצע ל-7% מעל לממוצע. לעומת זאת, ההכנסה החודשית של שכירים עירוניים ערבים ירדה ל-33% מתחת לממוצע, לאחר שב-2004 כבר הגיעה ל-25% מתחת לממוצע.

חינוך והשכלה גבוהה

• מערכת החינוך לא הצליחה במהלך כל העשור האחרון לפרוץ את מחסום ה-50% של זכאות לתעודת בגרות בקרב גילאי 17. ב-2011, שיעור הזכאות לתעודת בגרות מתוך שכבת גיל זו עמד על 48.1%. בתחילת העשור נרשמו שיעורים דומים, אלא שמאוחר יותר היו ירידות.

• מקרב מסיימי תיכון ב-2003, רק 34.4% התחילו בלימודים אקדמיים (אוניברסיטאות ומכללות אקדמיות בארץ) עד שנת 2011. להלן נתונים נבחרים נוספים על מסיימי תיכון ב-2003 שהתחילו בלימודים אקדמיים בישראל:

• 37.8% מהנשים לעומת 30.9% מהגברים;
• 44.5% מהיהודים בוגרי נתיב עיוני לעומת 28.8% מהיהודים בוגרי נתיב טכנולוגי;
• 37.1% ממסיימי תיכון יהודים לעומת 19.2% מסיימי תיכון ערבים;

נגישות לשירותי הבריאות

• ב-2011 נמשך הגידול בהוצאה של משקי בית על ביטוחי בריאות פרטיים ומשלימים. ההוצאה החודשית של משקי בית בעשירון העליון גדלה מאוד, מ-457 ש"ח ל-523 ש"ח; ההוצאה של העשירון השישי קטנה רק במעט, מ-227 ש"ח ל-223 ש"ח; וההוצאה של העשירון השני גדלה מ-103 ש"ח ל-110 ש"ח.

• ב-2011 המשיך להתרחב הפער בין המימון הרצוי ובין המימון המצוי של סל שירותי הבריאות שמעניקות קופות החולים. אילו היה הסל מתעדכן במלואו מדי שנה, המימון שלו היה עומד ב–2011 על 48.83 מיליארד ש"ח, לערך, בעוד שבפועל הוא עמד באותה שנה על 32.59 מיליארד ש"ח.

פנסיה

• ב-2011, משק בית בחמישון העליון הפריש לפנסיה ולתגמולים סכום חודשי ממוצע של 1,052 ש"ח. באותה שנה, משק בית בחמישון התחתון הפריש סכום חודשי ממוצע של 62 ש"ח.

צמיחה, השקעות והסדר מדיני

בעשור הנוכחי, בעוד שהתמ"ג לנפש במזרח אסיה ובמזרח אירופה גדל מאוד, בממוצע – לדוגמא, 10.0% בסין ו-4.2% בפולין, התמ"ג לנפש של ישראל גדל רק ב-1.6%, וזאת בעיקר בגלל הצמיחה השלילית בתקופת האינתיפאדה השנייה. אמנם, גידול של 1.6% גבוה מזה של כמה מהארצות העשירות בעולם – ארצות הברית עם 0.7% וגרמניה עם 1.2% – אלא שבארצות אלה, התמ"ג לנפש גבוה מלכתחילה הרבה יותר מזה של ישראל: כ־44 אלף דולר בגרמניה  וכ־48 אלף דולר בארצות הברית, לעומת כ־31 אלף דולר בישראל (ב־2011, במחירים שוטפים).

מחברי המסמך מציינים כי יכולתה של ישראל לצמוח באופן יציב בפרקי זמן ארוכים נפגעת מאוד מהיעדר הסכם מדיני עם הפלסטינים.

מחברי הדו"ח דנים גם בהשקעות במשק ומציינים כי הן נמוכות יחסית לארצות העשירות, הן מתחלקות באופן בלתי שווה בין המגזרים השונים בחברה הישראלית והן מתרכזות במספר קטן יחסית של ענפי משק. ההשקעות נמוכות יחסית למרות שאין כיום מחסור במשאבים פיננסיים מקומיים: בין 1995 ל-2010 גדל סך הנכסים הפיננסיים שבידי הציבור (פקדונות בנק, ניירות ערך, חסכון פנסיוני וביטוח חיים) בלמעלה מפי 3; באותה תקופה, ההשקעה המקומית הגולמית בנכסים קבועים גדלה פי 1.24 בלבד. מחברי הדו"ח מוסיפים כי הדיון הציבורי בצמיחה התמקד בשנים האחרונות במיעוט ההשתתפות של הציבור החרדי ושל הנשים הערביות בשוק העבודה. לעומת זאת, הדיון בעובדה שהעושר הפיננסי החדש אינו מוליד גידול משמעותי בהשקעות בכלכלה הריאלית בישראל – שעשוי היה להגדיל את ההשתתפות בכוח העבודה – כמעט ואינו מתקיים.