תחיית קונספט 'המעגל השני' במדיניות החוץ הישראלית?

בשנות החמישים והשישים ישראל הייתה שם דבר באפריקה. חברות ישראליות הקשורות לממסד הישראלי  'סולל בונה' 'מקורות' ו'צים' היו מותג מוכר מאד במדינות מזרח אפריקה כגון קניה ואתיופיה וישראל הצעירה השקיעה בפיתוח החקלאות והביטחון במדינות אלו. הסיבה הייתה 'מדיניות המעגל השני' תפיסה מדינית מבית מדרשו של דוד בן גוריון שגרסה כי מכיוון שמעגל השכנים הראשון שלנו עוין (כל מדינות ערב השכנות לנו) יש לפתח את היחסים עם מעגל השכנים השני – מדינות מזרח אפריקה, מערב אסיה (כורדים?) ואף איראן. אז בעשורים הראשונים למדינתנו הייתה איראן להזכירכם בעלת ברית ושותפה אסטרטגית חשובה לישראל.

נראה כי בתקופה האחרונה – בעיקר לאחר המשבר עם טורקיה שהגיע לשיאו בפרובוקציית 'המשט' – הרעיון של אויביו של האויב שלי הוא בעצם ידיד שלי זוכה לעדנה מחודשת. ההיסטוריה חוזרת כדרכו של עולם ושוב עולות מדינות מזרח אפריקה כמדינות יעד חשובות (ראו ביקורו השבוע של סגן שר החוץ אילון) אולם בסבב הנוכחי של מדיניות המעגל השני בולטות מדינות דרום אירופה בטויסט מעניין.

רומניה, יון וקפריסין הפכו ליעד חשוב במדיניות החוץ הישראלית. תמרונים צבאיים עם ציי יון ואולי גם קפריסין (הדיווחים בנושא זה לא ברורים). שיתופי פעולה בין חילות האויר של ישראל ורומניה (אסון היסעור הטראגי) כל אלו החליפו את התמרונים המשותפים שנערכו עם חילות הים והאויר של טורקיה בשנות התשעים.

פירות מדיניות זו נראו כבר בשנה שעברה עם התארגנות המשט השני. קפריסין ויון אסרו על הפלגת המשט מתחומם.

ישראל מגיעה למערכות יחסים אלו כמדינה מרכזית באזור האגן המזרחי של הים התיכון, מדינה בעלת כלכלה יציבה יחסית ,צבא (כולל צי) חזק וזאת בניגוד למשבר הכלכלי המתגלגל ביון המקרין על קפריסין בעלת האוכלוסייה היונית ומול קשיים כלכליים ברומניה הנובעים מהמשבר המתמשך באירופה.

לסקירה מקיפה בנושא שפרסם המכון למחקרי בטחון לאומי

ספינת טילים של חיל הים הישראלי – מתוך אתר חיל הים

 

השארת תגובה