לדברי רמזי גבאי, הסכמי הסחר החופשי עליהם חתמה ישראל הינם מנוף חשוב בפיתוח היצוא. הורדת המכסים עלולה להביא לאובדן של 6,000 מקומות עבודה. הדברים נאמרים בשבוע שבו פורסמו טיוטת מסקנות 'ועדת קדמי' שדנה בנושאי עלויות המזון בישראל. בין שאר הנושאים שנדונו בועדה היו הורדת מכסים כדי להוזיל את מחירי המזון המיובא. לדברי גבאי, השפעתה של הורדת מכסים באופן חד צדדי מצד מדינת ישראל, משמעותה ויתור על פוטנציאל גידול של כ-760 מיליון דולר בייצוא ושל כ-6,000 מקומות עבודה. כך אמר היום (ג') יו"ר מכון היצוא רמזי גבאי, על רקע דיונים המתקיימים בנושא בוועדת הכספים.
עוד הוסיף גבאי: "הסכמי הסחר החופשי (FTA) עליהם חתמה ישראל עד כה, היוו מנוף חשוב בפיתוח הייצוא בעשורים האחרונים. הפחתה חד צדדית של המכסים מהווה צעד המנטרל מראש את קלף המיקוח של ישראל בבואה לבקש חתימה על הסכמי סחר נוספים".
לישראל יש כיום הסכמי סחר חופשי עם מדינות האיחוד האירופי, ארצות הברית, קנדה, מקסיקו, תורכיה, אפט"א ומרקוסור. מגעים ובידקת אפשרויות יישום הסכמים מתקיימים מול סין, הודו, קוריאה, צ'ילה, קולומביה ואוקראינה. יש לצין כי היקף יצוא הסחורות, ללא יהלומים, למדינות עימן אין לישראל הסכמי סחר חופשי, הסתכם בשנת 2011 בכ-16.2 מיליארד דולר.
על פי ניתוח שערך אגף כלכלה במכון היצוא, המתבסס על מודל של ארגון הסחר העולמי, ביטול מכסים על יצוא הסחורות, כולל יהלומים, לסין, עשוי להביא לגידול של כ-250 מיליון דולר בייצוא לסין; ביטול מכסים על הייצוא להודו עשוי להביא לגידול של כ-100 מיליון דולר בייצוא להודו; ביטול מכסים על היצוא לרוסיה עשוי להביא לגידול של כ-160 מיליון דולר בייצוא לרוסיה; וביטול מכסים על היצוא לדרום קוריאה עשוי להביא לגידול של כ-50 מיליון דולר בייצוא לדרום קוריאה.
גבאי: "ביטול מכסים על סחורות ישראליות יאפשר לשפר את רווחיות היצואנים, שנשחקה מאוד כתוצאה מהתיסוף המתמשך בשער החליפין הריאלי בשנים האחרונות".
ממכון היצוא נמסר כי מקסיקו, עמה עודכן הסכם הסחר ביולי 2000, מהווה דוגמא מצוינת לגידול בייצוא שחל בעקבות ההסכם. משנת 2001 ועד שנת 2011 גדל היצוא למקסיקו בשיעור כולל של כ-133%, מ-156 מיליון דולר ב-2001 לכ-362 מיליון דולר ב-2011, זאת בעוד שסך היצוא של ישראל לעולם גדל במהלך תקופה זו בשיעור של כ-126%.
מה בדיוק עומד מאחורי דבריו של רמזי גבאי שכיו"ר מכון היצוא הוא מכיר היטב את מערכת הסחר הבין לאומית? ובכן במשא ומתן לחתימת הסכם סחר שתי המדינות הנושאות ונותנות מורידות באופן הדדי את המכסים על מוצרים הנסחרים בינהם. כל צד מעוניין להפחית עד כמה שניתן את המכסים של המדינה שמנגד וזאת על מנת לאפשר לו להגדיל את היצוא לאותה מדינה. מנגד על מנת להמנע מיבוא מתחרה האינטרס של העסק הבודד הינו להמשיך ולקיים מכסי מגן במדינתו כדי להגן עליו מפני יבוא מתחרה.
ברמת המדינה (מאקרו) הדברים מסתבכים. הטלת מכסי מגן אולי מגינה על התעשייה המקומית אך גורמת לעליית מחירים הפוגעת בשכבות גדולות של האוכלוסיה, מנגד הפחת המכסים יכלה להביא לסגירת תעשיות לא תחרותיות (כפי שקרה לתעשיית הטקסטיל המפוארת של ישראל במהלך שנותה 90) לפיטורין נרחבים ושוב לפגיעה בשכבות רחבות באוכלוסיה.
הפתרון הוא כממובן דרך ביניים המנסה לאזן בין כל האינטרסים השונים, אינטרס ההגנה על התעשייה המקומית ומקומות העבודה מול רמת המחירים הכללית במשק.
ואיך כל זה קשור להסכמי סחר חופשי? פשוט מאד, אם עקב לחץ ציבורי (וארבע מאות אלף איש ברחוב זה ברוך השם לחץ ציבורי) יופחתו ויבוטלו מיסויי מגן על מנת להוריד מחירים (לדוגמא של מוצרי מזון) הרי שבבוא מדינת ישראל לחתום הסכם סחר חופשי עם מדינה אחרת כבר לא ישארו לנו קלפי מיקוח ביד כי המכסים כבר ירדו באופן חד צדדי – נחיתות זו במשא ומתן עתידי תפגע בכושר התחרות של התעשייה כפי שאומר רמזי – וכמובן צודק מנקודת המבט של התעשיינים והיצואנים (שהם כמובן גם מעסיקים). יש ליזכור כי למרות שמרבית התוצר במדינת ישראל הוא מסקטור השירותים עדין הבסיס של המשק (ושל כל משק מודרני) הוא בסיס יצרני-תעשייתי שבלעדיו לא יכול להתקיים סקטור שירותים מפותח.
מנגד הליכים של הורדות מכסי מגן באופן חד צדדי החלו עוד בתחילת שנות התשעים במאה הקודמת עם החלתה של 'תוכנית החשיפה למשק הישראלי' ובמקביל מתקיימת הורדה עקבית של מכסים במסגרת ארגון הסחר העולמי (WTO).
אז כמובן שרמזי צודק ומבטא היטב את האינטרסים של מגזר היצואנים במשק, אין פיתרון קסם מלבד הגעה לנקודת איזון של האינטרסים השונים על ידי משא ומתן ודיון ציבורי .