האם דרישת דרום אפריקה, לסמן מוצרים שיוצרו מחוץ לקו הירוק לא כייצור ישראלי, אלא כייצור שמקורו בשטחים כבושים, היא חוקית על פי דיני הסחר הבין לאומיים ?

בימים אלה התבשרנו ששר התמ"ת של דרום אפריקה פרסם צו, לפיו מוצרים שיוצרו מחוץ לקו הירוק, אין לסמנם כמוצרים Made in Israel, אלא שיש לסמנם כמוצרים שיוצרו בשטחים הכבושים. דרום אפריקה אינה אוסרת מכירת מוצרים כאלה, אלא שהדרישה החדשה נוגעת אך ורק לסימון ארץ המקור של המוצרים, דבר שיכול, בסופו של דבר, לפגוע ביצוא הישראלי.

האם דרישה כזו היא חוקית מבחינת החוק הבינלאומי? על השאלה מנסה לענות עו"ד גיל נדל ממשרד עורכי הדין www.nadal-law.co.il בסקירה שהתפרסמה בעיתון הלוגיסטיקה port2port

דרום אפריקה היא חברה בארגון הסחר העולמי (WTO) מאז שנת 1995. בארגון חברות רוב מדינות העולם, לרבות מדינת ישראל. כל החברות בארגון מחויבות, מכוח אמנות בינלאומיות, לנהוג באופן שוויוני בסחר בין מדינה אחת לרעותה.

מאחר ובין מדינת ישראל לדרום אפריקה לא קיים הסכם סחר חופשי, אין משמעות למקור הסחורה (ישראלית או מהשטחים) לעניין הפטור ממסי יבוא. גם סחורה מישראל וגם סחורה מהשטחים צפויה לשלם אותו מכס בעת היבוא לדרום אפריקה (או להיות פטורה).

עם זאת, הסכמי ה-WTO השונים, ובראשם הסכם ה-GATT, קובע עיקרון של איסור אפלייה, המכונה "יחס האומה המועדפת ביותר" (most favored nation). על פי עיקרון זה, כל אחת מהמדינות החברות ב-WTO מתחייבת להעניק יחס שווה לסחורה ממקור של מדינה אחרת החברה ב-WTO, מבלי להפלות.

הסכם נוסף של ה-WTO מכונה "הסכם החסמים הטכניים לסחר"(Technical Barriers to Trade Agreement). הסכם זה אוסר לקבוע אמצעים המפלים סחורה ממקור אחד לעומת מקור אחר, כאשר מדובר בחסמים רגולטורים שלא בהכרח נוגעים למיסוי.

כך, ההסכם אוסר לקבוע כי סחורה ממקור אחד תהיה כפופה להצגת אישורים מסוימים, בעוד סחורה ממקור אחר תהיה פטורה ממנו. ההסכם עוסק גם בחובות הסימון.

במקרה זה, לא ברור אם בדרום אפריקה קיימת חובת סימון כללית לגבי מקור המוצרים, או שמדובר בדרישה חדשה הרלוונטית אך ורק למוצרים ממדינת ישראל, או מהשטחים.

אם מדובר בדרישה חדשה שלא היתה קיימת קודם, הרי שלכאורה מדובר בהפרת ההסכמים הבינלאומיים, משום שסימון מקור על גבי הסחורה והצגתה כי יוצרה בשטחים, עשוי לייצר תמריץ שלילי לרכישתה בדרום אפריקה, דבר הסותר את איסור יצירת החסמים.

למשל, זכור מקרה שהגיע ליישוב סכסוך בפנל ה-WTO, שם טענה מקסיקו שארצות הברית מפרה את ההסכם הבינלאומי בכך שהיא אוסרת לסמן על גבי מוצרי טונה כי הם "לא גרמו נזק לדולפינים" (Dolphin safe), במקרים בהם הטונה נדוגה באמצעות רשת דייגים והיא ממקור מקסיקני, בעוד טונה ממקור אחר יכולה להיות מסומנת בתווית זו. מקסיקו טענה אז, כי מדובר בחסם טכני, המייצר תמריץ שלילי לרכוש טונה מתוצרת מקסיקו, משום שהצרכנים בארצות הברית מעוניינים לרכוש טונה שנדוגה מבלי להזיק לדולפינים. זאת משום שרוב הטונה ממקסיקו נדוגה בצורה כזו ולכן לא יכולה להיות מסומנת בתווית.

באותו מקרה, קבעו פנל ה-WTO וכן גוף הערעורים, שמדובר בחסם טכני לסחר הפוגע בסחורה ממקור מקסיקני מעבר לנדרש, והורו לארצות הברית לתקן את החקיקה.

לעומת זאת, אם בדרום אפריקה חלה חובת סימון לגבי מוצרים מכל המדינות – ולא מדובר בדרישה חדשה, אלא רק בחידוד דרישה קיימת – עדיין הדרישה יכולה להיחשב כהפרת החוק הבינלאומי ועיקרון האומה המועדפת ביותר, משום שדרום אפריקה לא פרסמה הנחייה דומה לגבי מוצרים משטחים נוספים המצויים במחלוקת טריטוריאלית, כמו איי פוקלנד, קפריסין התורכית, ועוד.

השארת תגובה