פעם קראו לזה תאגידים בין לאומיים היום הן נקראות חברות על לאומיות (Transnational Corporations, TNCs). החברות שכולנו אוהבים לשנוא אבל ממשיכים לקנות את המוצרים שלהן. האם הן באמת תמצית הרוע של הקפיטליזים החזירי או שמדובר ב'סוכני תרבות' המהווים קרש הצלה מעוני מחפיר עבור עובדהן בעולם המתפתח. הדו"ח השנתי של סוכנות האו"ם לסחר ופיתוח (UNCTAD) העוקב אחר התפתחויות גלובליות בהשקעות זרות בדק נקודה זו. הדו"ח המקיף משתרע על פני כ-200 עמודים, ומכיל נתונים השוואתיים אודות השקעות זרות ישירות (FDI) עבור יותר מ-200 מדינות נותח על ידי צוות המרצים במכללה למינהל (ד"ר רוני מנוס ויעקב ירון מהמחלקה למימון בבית הספר למנהל עסקים, המסלול האקדמי המכללה למנהל) ולהלן עיקרי ממצאיו:
חברה על לאומית (TNC) הינה ישות כלכלית הפועלת במספר מדינות ובעלת השפעה מסוימת על ישויות כלכליות אחרות אותה היא משיגה על ידי בעלות או התקשרות עסקית אחרת היוצרת מחויבות ושליטה. הכלי העיקרי בוא משתמשות החברות הרב לאומיות להשגת השליטה וההשפעה מחוץ לגבולות המדינה הוא 'השקעות זרות ישירות' (Foreign direct investment FDI). עם הגידול בתפוקה, הצריכה, התעסוקה, והנכסים בעולם עולה בהתמדה חלקו של הערך המוסף בתפוקה העולמית שמקורו בפעילות TNC. כפי שניתן לראות מהגרף, UNCTAD מעריכה כי בשנת 2010 תרמה פעילות ה-TNC במדינות האם ובמדינות הזרות ערך מוסף של כ-16 טריליון דולר לתפוקה העולמית הגולמית, מעל 25%.
הערך המוסף של חברות המשתפות פעולה עסקית במדינות היעד עם TNCs נאמד ב-6.6 טריליון דולר, כ-10% מהתל"ג העולמי ובכשליש מהיצוא העולמי. עם עליית חשיבותן של חברות ה-TNC, התגברו גם החששות כי חברות אלה, בעיקר מארצות מפותחות הפועלות בארצות מתפתחות, יתעלמו ויתחמקו מעמידה בתקנים חברתיים וסביבתיים המקובלים בארץ המוצא שלהם. מנגד ממצאים רבים מאוששים את הסברה כי עמידה בסטנדרטים בינלאומיים דווקא מוגברת במסגרת פעילותן של TNCs וכי חברות אלו מאמצות יותר ויותר סטנדרטים סביבתיים בינ"ל העולים בחומרתם על הסטנדרטים המקומיים הנהוגים בארצות המארחות. כך למשל בתעשיית ייצור הנעלת ספורט הועלו בעבר טענות רבות כנגד חברות על לאומיות כמו נייק או אדידס. בדו"ח האחרון של UNCTAD מדווח כי חברת נייק, שאחראית ל-31% מהשוק העולמי לייצור הנעלת ספורט, משפיעה – דרך קוד ההתנהגות שהחברה מחייבת בה את ספקיה – על תנאי העסקתם של יותר מ-800,000 עובדים ב-700 מפעלים ב-45 מדינות. חברת אדידס, שאחראית ל-22% מהשוק העולמי לייצור הנעלת ספורט, משפיעה בצורה דומה על תנאי העסקתם של מעל 775,000 עובדים ב-1,200 מפעלים ב-65 מדינות. חייבים לציין כי החברות העל לאומיות לא עושות זאת מטוב ליבן, שיקולים של חשיפה לתביעה משפטית וגם של פגיעה במוניטין במקרה של אי עמידה בסטנדרטים הסביבתיים והחברתיים הרצויים הם חלק מהגורמים שמעודדים TNCs לקדם את הנושא של אחריות חברתית תאגידית (CSR) לאורך שרשרת הערך העולמית שלהן, בקיצור- צרכנות פוליטית – עובדת!
מגמת האימוץ של קודים אתים על ידי TNCs תרם לניסיונות של גופים רבים ומרובים ליצור סטנדרטים וולונטריים של CSR להסדרת פעילותן של ה-TNCs. ריבוי הגופים המעורבים ביצירת סטנדרטים אלו, הטמעתם ופיקוח עליהם, הגביר את אי הבהירות לגבי הצלחת השרשתם. בנוסף, גם כאשר TNCs מאמצות קודים של CSR, לעיתים קרובות מוגבלת יכולתן לפקח באופן מלא על יישום קודים אלה לאורך שרשרת הערך שלהן. קושי זה הוא פועל יוצא מאופי הפעילות של ה-TNC ומהעובדה שההתנהגות האתית של הישויות במדינות הזרות איתן היא קשורה מעוצב במידה רבה ע"י קודי התנהגות המקובלים באותן מדינות.
ומה לגבי השקעות זרות בישראל:
שיעור העלייה ב-FDI בישראל ב-2010 היה גבוה משיעור העלייה שחל בעולם והסתכם ב-16% מ-4.44 מיליארד דולר ב-2009 ל-5.15 מיליארד דולר ב-2010.
העלייה שחלה ב-FDI מישראל ב-2010 הינה מרשימה ביותר והסתכמה בסדר גודל של 370% בהשוואה ל-2009 מ-1.7 מיליארד דולר לכ-8 מיליארד דולר.
נתוני שנת 2010 משקפים גידול ב-FDI בישראל, אך בעיקר – ובשיעור גבוה במיוחד – ב-FDI מישראל. נתונים אלה משקפים אופטימיות זהירה אשר הובילה לגידול בהשקעות FDI ברוב חלקי העולם. עם זאת יש להדגיש כי רמת ה-FDI בישראל וממנה בשנת 2010 הייתה נמוכה עדיין מממוצע ה-FDI הישראלי שהושג בשנים 2005-2007.
שיעורי ה-FDI בישראל ומישראל כאחוז מהיווי ההון הגולמי בשנת 2010, שהסתכמו ב-15.8%-24.4% בהתאמה, היו גבוהים באופן משמעותי מאלו של הממוצע האירופי שעמדו על %9.1 השקעות FDI באירופה ו-%14.8 השקעות FDI אירופיות בחו"ל. נתוני ישראל אף עלו בהרבה על ממוצע השקעות FDI בארצות המפותחות אשר עמדו על8.4% , והשקעותיהן בחו"ל שהסתכמו ב-13.0%.