קפטין ג'ימס קוק לא מאמין שזה קורה לו

בחודשים האחרונים אני קורא הרבה על קפטן ג'יימס קוק, לא הוק מפיטר פן של וולט דיסני אלה קוק, ללא ספק גדול הנווטים בתולדות האנושות. התחלתי לפני כמה חודשים עם "החוף הגורלי" של רוברט יוז תיאור מפורט, מרהיב ומצמרר של גילויי קוק את החוף המזרחי של היבשת האוסטרלית והשנים הראשונות של האומה האוסטרלית ואני ממשיך עם "קווי רוחב כחולים" (תודה לגיסי זוהר) המתאר את מסעו של קוק ואת מסעו של הסופר (טוני הרשקוביץ) בעקבות המסע.

האוניה של קוק "האנדוור", ספינת עץ מאסיבית שתוארה כהכלאה של קבקב עץ הולנדי עם ארון מתים, הוטבעה זה מכבר בתעלה האנגלית בקרב מול הצרפתים, אולם לפני מספר שנים נבנה באוסטרליה העתק מדויק של האוניה, האוניה המשוחזרת עוגנת כיום מול המוזיאון הימי של סדני ואף הפליגה בעקבות מסעו של קוק, למי שממש מתעניין יומנו של קוק זמין במלואו באינטרנט.

יש באוסטרליה עשרות מקומות הקרואים על שם קפטין קוק, אולי לא תאמינו אבל גם כביש מהיר אחד: הכביש המהיר על שם ג'ימס קוק (באנגלית זה נשמע טוב יותר- James cook HighWay) . הכביש יוצא צפונה מהעיר 'קיירנס' לאורף החוף, לאורך אותו חוף שלאורכו הפליגה האנדוור בשנת 1770. פסל ענק וגרוטסקי עשוי פיברגלס משקיף על הצומת המסמנת את תחילת הכביש המהיר.

קוק, שבילה את מרבית חייו על הים וסביר להניח כי לא עמד בפקק תנועה (של מרכבות כמובן) מימיו היה מן הסתם מתהפך בקיברו, אולם קוק אינו יכול להתהפך בקיברו. הוא נהרג על ידי הילידים הפולינזים, גופתו בותרה שרידיה נקברו בים (כלומר הושלכו עטופים בסמרטוטים מעבר לסיפון)  ונשאר ממנה רק שריד אחד – עצם השוק ממנו פוסל חץ המוצג לראווה במוזיאון הלאומי של סדני (תמונה). ללא ספק מפעל הנצחה בעייתי משהו.

בתחילת מסעו הגיע קוק לאי טהיטי. לאי יצא שם של גן עדן עלי אדמות בעיקר בשל הכנסת האורחים של תושביו ובעיקר תושבותיו שמכרו את שירותיהן למלחים הארופאים תמורת מסמרים, צריך לזכור כי הברזל לא היה ידוע באיי האוקיאנוס השקט ומסמר ברזל היה רב ערך ורב שימושים ככלי דיג, מלחמה ובניה.

עבור המלחים חולי הצפדינה והעגבת שהפליגו חודשים בלב ים מבלי לראות יבשה או אשה היו תושבות טהיטי התגלמות מושא החלומות ולאחר שמלאי המסמרים על אוניה נגמר החלו מפרקים את האוניה עצמה כדי להוציא את המסמרים מלוחות העץ.

לא עזרו העונשים והמלקות, לוחות עץ ומסמרים נעלמו כדבר שבשגרה מדי יום. קוק, שהבין כי הוא עומד להפסיד את אוניתו ליצרים חזקים ממנו, מיהר להפליג משם לא לפני שמספר מלחים מצוותו ערקו על מנת להשאר באי. הם אולי היו הראשונים שערקו בטהיטי אך בודאי לא האחרונים, המרד והעריקה הידועים ביותר שנקשרו באי טהיטי הם כמובן של פלטשר וחבורת המורדים של צוות  הקפטן בליי מפקד הספינה הבאונטי המרד הוביל לישוב האי הנטוש פיטקרן ולסיפחו לאחר מכן לאימפריה הבריטית.

כמקובל באותה תקופה, על ספינתו של קוק היו בעלי חיים רבים לאספקת חלב ביצים ובשר טרי לצוות, עז אחת ערכה הקפה סביב העולם על אוניה אחרת וערכה את הקפת העולם השניה שלה על אוניתו של קוק. היא הוכרזה כגימלאית של הצי הבריטי וחייה עוד כמה חודשים מקיצבה של עשב טרי בחצר בית החולים בגרינץ (בחיי). זה הרבה יותר טוב מגורלה של הכלבה הרוסית הראשונה בחלל 'לייקה' שסיימה את חייה כפוחלץ באנדרטאת החלל על שם גגרין בפאתי מוסקבה, אגב ביקרתי במוזיאון וראיתי את 'לייקה' , עבודת הפיחלוץ לא משהו והזכירה לי מפוחלץ אחר שהוצג בכיכר האדומה אבל זה כבר סיפור אחר לגמרי.

בעלי החיים שהיו על הסיפון יכולים אולי להסביר את המתנה שהעניק קוק למלך קבוצת האיים 'טונגה', בעת שביקר באיים בשנת 1777 העניק קוק למלך המקומי צב יבשה ענק שהביא כפי הנראה מניוזילנד, ישנו תיעוד מדעי כי הצב מת לבסוף בשנת 1966 ובהתחשב בעובדה כי היה כבר צב בוגר כאשר אסף אותו קוק לאוניתו הרי הצב המדובר חיי מעל 200 שנה. כיאה למעמדו האציל זכה הצב למעמד מלכותי ולשם מכובד: "מלך ההיכל" ושרידיו (כלומר שירייונו) מוצגים לראווה במוזיאון הלאומי של טונגה.

קוק סיים שתי מסעות ענק ונהרג במסעו השלישי בעת ויכוח טפשי למדי על החוף באיי סנדביץ הצפוניים אותם קרא על שם אחד מפטרוניו, לורד סנדביץ, חובב הימורים כפייתי שלא מצא זמן להפסיק את הימוריו לצורך אחת הארוחות וביקש שיביאו לו את פרוסת הבשר שלו בין שתי פרוסות לחם, בכך קיבע את שמו עם הפריט הגסטרונומי הנפוץ ביותר בעולם. איי סנדביץ אגב קרואיים היום איי הוואי.

4 תגובות

  1. יעל הגב

    הצב לא הגיע מניו זילנד, היות ואין בה צבים. היא התנתקה בשלב מוקדם מדי משאר היבשות, וזוחלים לא התפתחו בה.

  2. אודי גונן הגב

    טעות קולמוס, הצב הגיע ממדגסקר (עמ 253 בספר קווי רוחב כחולים- ראיון עם מלך טונגה)

  3. רוני הגב

    השג לך מייד את ספרה המופלא של אנה אנקוויסט, "השיבה הביתה" (במקור בהולנדית) ומובטחות לך כמה שעות טובות של עונג צרוף.

  4. צביקה גונן הגב

    מחבר הספר הוא טוני הורביץ ולא טוני הרשקוביץ כפי שניכתב בטעות.

השארת תגובה