המשג קרנות לאומיות (או 'קרנות ריבוניות' בתרגום מאנגלית: Sovereign fund) מתאר קרנות השקעה בין -לאומיות בבעלות ממשלות.
מדינות בעלות עודפי כסף (כן כן לנו כישראלים זה נשמע מוזר אבל יש רבות כאלו) מקימות קרנות השקעה עצומות בהיקפים של מיליארדי דולר לצורך פיתוח ראלי של המשק המקומי והשגת יעדים כלכלייים – אסטרטגיים של המדינה. דוגמאות בולטות לקרנות כאלו הינן הקרנות של אבו-דאבי (ADIA) הקרנות הסינגפוריות (GIC) נורבגיה (GPF) רוסיה (SFRF), קזאחסטאן (KNF), סין (CIC) ואחרות. משותף כמעט לכולן הינו הכנסות למדינה ממחצבי טבע ונפט (אבו דאבי, קזחסטאן, רוסיה, נורבגיה) או הכנסות מצמיחה גבוהה של הכלכלה שחלקה נמצאת בבעלות ממשלתית (סין, סינגפור, קוראה, טאויואן). תת קבוצה ותיקה יותר הקרנות הלאומיות הינן קרנות פנסיוניות המנהלות באופן לאומי את הפנסיות של העובדים/אזרחים אולם הן מתאפינות בדרך כלל בפרופיל השקעות סולידי מאד.
הקרן הלאומית משקיעה את סכומי העתק הללו בפרויקטים וחברות פרטיות במדינת המקור או בחו"ל כאשר יש להשקעה שתי מטרות עיקריות: הראשונה היא מטרה פיננסית 'רגילה'- קרי רווח כספי. השניה היא מטרה כלכלית – אסטרטגית – לאומית של אותה מדינה בדרך כלל פיתוח סקטורים שהוכרזו כחשובים, תשתיות לאומיות או פלטפורמות טכנולוגיות.
קרן לאומית היא למעשה יציר כילאיים של התיאוריה הקניסיאנית (הדוגלת בהתערבות משלתית אקטיבית בהשקעות פיסקאליות לצורך יצירת צמיחה במשק), יחד עם הכלכלה הגלובלית שצמחה בעשרים השנה האחרונות והמאפשרת תנועות הון אדירות כל זאת בתיבול מדיניות פיתוח כלכלי אגרסיבית המקובלת מאד במדינות אסיה.
קרנות לאומיות הופכות לשחקנים משמעותיים יותר ויותר בעולם ההשקעות הבין לאומי ומשמעות הדבר פוליטיזציה של העולם הפיננסי הגלובלי. הערכה כי כיום הן בהיקף של 2,200 מיליאד דולר! סכום בהחלט לא זניח.
רוצים כמה דוגמאות? בבקשה, דובאי משמשת כמרכז אזורי למדינות המפרץ וככזו רוצה את פיתוח סקטור הלוגיסטיקה, דובאי לא היססה כאשר הוצע למכרז תיפעול נמל ימי בארה"ב. האמריקאים בעיצומה של המלחמה שלהם בטרור העולמי (שעיקרו איסלאמי- זו עובדה) מצאו כי השערים למדינתם עוד יהיו מופעלים על ידי חברה ערבית. כמובן שהמהלך נבלם על ידי הפלגים השמרניים בארה"ב. דוגמאות נוספת? אבו-דאבי רכשה את קבוצת הבנקאות סיטיגרופ בלונדון , הבריטים לא אהבו אבל לא יכלו לעשות יותר מדי.
זרועות ההשקעות של ממשלות סין וסינגפור הסכימו להשקיע ביולי השנה 18.5 מיליארד דולר בבנק הבריטי ברקליס בתמורה לאחזקות בו. בכך נכנסות למעשה ממשלות סין וסינגפור לקרב על השליטה בבנק ההולנדי ABN אמרו. בנוסף זרוע ההשקעות של סינגפור היתה בשנה שעברה לבעלת המניות הגדולה ביותר בבנק הבריטי סטנדרד צ'רטרד.
ממשלת סין השקיעה 3 מיליארד דולר בחודש מאי בחברת ההשקעות הפרטית האמריקאית בלקסטון ואילו קרן ההשקעות של ממשלת קטאר הגישה הצעת רכש בסך 21.8 מיליארד דולר ברשת המרכולים הבריטית סיינסברי.
אלו רק דוגמאות למה שקורה כאשר מערבבים כסף גדול, פוליטיקה וגלובליזציה.
מה קורה פה בעצם והאם זה טוב או רע?
מה שקורה הוא כי הממשלות הופכות להיות שחקן כלכלי בשוק הגלובלי. זה לא שהן לא היו שם עד היום אבל מסורתית תפקיד הממשלות במשק הגלובלי היה רגולציה של שווקי המט"ח, פרסום מכרזים ושאר פעולות שעושה ריבון.
הקרנות הלאומיות מטשטשות את הגבול בכך שהן מתנהגות כשחקן "פרטי" אולם מוּנָעות בין השאר מאינטרסים פוליטיים. זה לא טוב או רע, אלו פשוט חוקי המשחק הנוכחיים.
מגמה זו אולי תגדיל את תשואות הקרנות הממשלתיות, אך גם תגדיל את חשיפתן לסיכון. עם זאת, על רקע הגידול האדיר ביתרות המט"ח של מספר מדינות, ובראשן סין, שיתרות המט"ח שלה גדולות מטריליון דולר, הן בהחלט מסוגלות להקדיש חלק מהסכום להשקעות מעט מסוכנות יותר.
למגמה זו יכולות להיות גם השפעות מרחיקות לכת על השווקים הפיננסים. הזרקת הון עשויה לגרום לעליית מחירים בשוקי המניות ולפגוע בביקוש לניירות ערך יציבים יותר כמו איגרות חוב ממשלתיות של ארה"ב.
ומה זה אומר לגבי ישראל?
תאמינו או לא, ישראל יכולה להיות מרויחה גדולה מאד מהפריחה של הקרנות הללו, ויש לנו קבלות על זה מהעבר הקרוב.
זוכרים שאמרנו כי הממשלות משתמשות בקרנות הללו לשידרוג סקטורים מסוימים בכלכלה הנחשבים לסקטורים חשובים? פעמים רבות הסקטור הנבחר הוא סקטור טכנולוגיות העילית (הי-טק). זה היה המצב עם סינגפור בתחילת שנות התשעים, זה המצב של קזחסטאן כיום, זה המצב באבו-דאבי, ברוסיה (שרוצה לגוון את כלכלתה מהתלות ביצוא מחצבים ונפט) ואפילו בסין.
לישראל מנגד יש שם טוב בעולם כמי שהצליחה (באמצעות פרויקטים כגון 'יוזמה', 'החממות הטכנולוגיות' ועוד) לבנות את סקטור ההי-טק תוך עשור אחד בלבד.
החיבור מתבקש! הסינגפורים השקיעו כאן מאות מיליונים בשנות התשעים כדי להביא טכנולוגיות וידע מישראל לסינגפור, הקזאחים עושים זאת כיום ואפילו הרוסים שללא ספק יש להם טכנולוגיות מרשימות בבית הגיעו ללמוד את המודל הישראלי ואולי לשקיע בו.
אז מה לעשות?
להיות פתוחים לרעיון ולהבין את האג'נדה השונה של המשקיעים הלאומיים הללו, לא למכור עצמנו בקלות אך גם לא לפספס את ההזדמנות, להקפיד על נושא הקניין הרוחני – לקוות לטוב.
להלן טבלה המרכזת את הקרנות הלאומיות הגדולות, שווי הנכסים להם וממוצע נכסים לכל אזרח (מקור ויקיפדיה):
|
Country |
Assets $Billion |
Approx wealth per citizen |
|
$1,300 |
$1,529,000 |
|
|
$330 |
$100,000 |
|
|
$315 |
$71,000 |
|
|
$300 |
$15,000 |
|
|
$250 |
$250,000 |
|
|
$200 |
$151 |
|
|
$158 |
$1,180 |
|
|
$150 |
$30,300 |
|
|
$61 |
$2,900 |
|
|
$50 |
$250,000 |
|
|
$40.1 |
$61,000 |
|
|
$40 |
$7,200 |
|
|
$30 |
$90,100 |
|
|
$20 |
$417 |
|
|
$18.3 |
$658 |
|
|
$17.8 |
$1170 |
|
|
$16.6 |
$4,800 |
|
|
$15 |
$652 |
|
|
$12.9 |
$174 |
זו אחת מהנחות היסוד שלומדים לדקלם בשבוע הראשון של הלימודים, הלא כן?
למעשה, הכוונה היא שלממשלות אסור לעשות עסקים כי זה מפריע ל"שוק החפשי" ומכניס "חסמים"
(כלומר מונע הפרטה, שזו גם אחת מעיקרי האמונה)
מעניין איך יתיחסו כהני הניאו ליברליזם לתופעה המעניינת הזו
נושא ההפרטות של תאגידים ממשלתיים הוא די מורכב אולם הניסיון בישראל ובעולם מלמד אותנו כמה דברים.
1. חברות פרטיות אכן יעילות יותר מתאגידים ממלכתיים (על כל סוגהם) ולפיכך יש הגיון כלכלי בהפרטה- היא יוצרת חברה יציבה יותר שטובה יותר למשק, לעובדיה, ולצרכני מוצריה. זה הוכח בצים, אלעל, בז"ן , מספנות ישראל, בנק הפועלים ועוד הפרטות רבות שרובן היו מוצלחות מאד מכל היבט (גם משקי גם צרכני וגם תעסוקתי).
2. אם זאת יש כמה סוגים של תאגידים שהנסיון מראה שההפרטות שלהן אינן ראיות והן:
א. מונופולים ממשלתיים. אז יש למעשה החלפה של מונופול ממשלתי במונופול פרטי , זאת הסיבה שבשלב זה אין הגיון להפריט את חברת החשמל לדוגמא (אולי סגמנטים בתוך החברה כמו הובלת החשמל אך לא את כל החברה) ויש הגיון בהפרטת בזק שכן יש לה תחרות בדמות הסלולר והכבלים.
ב. סוג נוסף של תאגידים שאין להפריט אותם הוא תאגידי בעלי אופי ריבוני כגון שירות בתי הסוהר (זה עולה כל פעם מחדש) ברור שהפרטת מוסד ריבוני כמו שב"ס זו פגיעה בבסיס המדינה הדמוקרטית שכן רק המדינה יכולה להפעיל כוח פיזי והפרטת שב"ס היא פגיעה בעיקרון זה.