שיעור הילודה ומדד איכות החיים

"חוקרים בתחום הדמוגרפיה פרסמו לאחרונה מאמר ב Nature (מצוטט באקונומיסט) המאיר באור חדש את הקשר שבין המיצוב הסוציו-אקונומי לבין מספר הילדים. המחקר מגלה כי בעניין זה חלה תפנית מעניינת ב 30 השנים האחרונות. מקובל היה להניח קשר חד ערכי (ביחס הפוך) בין מדד HDI Human Development Index לבין מספר הילדים למשפחה: ככל שהמדד עלה (המדד במדינות המפותחות הוא עכשיו בסביבת 0.95 ובישראל הוא 0.93) –  ירד שעור הפוריות.

כאמור, בשנים האחרונות נצפה שינוי. מעבר לנקודה מסוימת עליית המדד מלווה בעליית מספר הילדים למשפחה. תופעה זו, טוענים החוקרים, נחזתה במדינות שונות בפרק זמן מספיק כדי להיות מובהקת. אם אמנם כך, קשה להגזים בחשיבותו הכלכלית, חברתית ופוליטית של ממצא זה לעתידה של אירופה ושל העולם כולו"

 

(הכתבה הנ"ל ונשלחה על ידי מר רוני בריזון, ציר כלכלי ופיננסי, המשלחת לקהילות האירופיות, בריסל).

ללא ספק מעניין מאד, וכפי שציין רוני בריזון מדובר על השלכות גיאו פוליטיות מרחיקות לכת שכן עד היום מקובל היה לכנות את אירופה "היבשת הגריאטרית" והנחת העבודה הייתה כי תוך שתי דורות תאבד האוכלוסייה הנוצרית הלבנה את הדומיננטיות שלה ביבשת. חלק ממדיניות החוץ של האיחוד מול מדינות האסלאם אף הוסבר על ידי הדעה כי האירופאים כבר הבינו כי הפסידו את הקרב על הבית.

אבל האם יתכן והגברת הילודה במדינות באיחוד האירופאי במדורגות גבוה במדד HDI בשנים האחרונות נובעת מסיבה אחרת?

אני יכול לחשוב על שתי סיבות עיקריות, הראשונה קשורה לעובדה כי מרבית החוקרים השייכים לזרם המרכזי של מוסדות המחקר (כלומר נהנים מתקציבים ממשלתיים ומפרסמים באחד מהפרסומים הנחשבים למקובלים)  מפחדים לגעת בה –  שם הסיבה הזו הוא 'אתניות', עובדה זו למעשה מנטרלת את מרבית הסטטיסטיקות הדמוגרפיות הלאומיות שכן קבוצת הייחוס היא 'בעלי האזרחות' ולא 'חברי הקבוצה האתנית'. לפיכך אין מה לדבר על מדד הפריון בגרמניה מבלי להבדיל בין גרמנים נוצרים לגרמנים מוסלמים בדיוק כמו שבארץ אם רוצים להבין את הדמוגרפיה של אזרחי ישראל יש להבדיל במדדי הדמוגרפיה בין יהודים חילוניים, חרדים, ואזרחים מוסלמים. העלייה במספר הילדים הממוצע במשפחה צרפתית או בריטית יכול להיות מושפע ממבנה משפחה שונה אצל קבוצות מהגרים שונות.

סיבה שניה נשמעת בהתחלה קצת מופרכת אבל אני מעוניין להביא אותה, קראתי פעם מחקר ישראלי שסקר את שיעורי הילודה בישראל ומצא קפיצה בשיעורי הילודה בשנים 1982, 1996, 2001. החוקרים טענו כי הגורם לקפיצה בשיעור הילודה הינו ההבנה האינטואיטיבית של האוכלוסייה היהודית בארץ לאחר אירועים לאומיים גדולים או מלחמות כי אנו נמצאים במצב של סכנה לאומית  (מלחמת לבנון הראשונה וסדרת הפיגועים הגדולה לראשונה עם מחבלים מתאבדים של 1996, האינתיפאדה השניה) כמובן שבדרך כלל אין מדובר בהחלטה רציונלית שיש בה סיבה ותוצאה אלה בתהליך פסיכולוגי שעברה האוכלוסייה בישראל עקב המלחמה או סדרת הפיגועים ואשר בא לידי ביטוי, בין השאר, בעלייה בשיעורי הילודה. (הגרף היחידי שמצאתי המתאר את שיעור הפריון הכולל בישראל נמצא כאן – עמוד 12), אינני מבין בתחום הדמוגרפי אולם הסטטיסטיקה המספרית יכולה לתמוך בהשערה כזו אף כי היא נשמעת מעט מוזרה בפעם הראשונה.

מלחמה דמוגרפית אינה חדשה במזרח התיכון, עוד פרעה מלך מצרים גזר מוות על הזכרים מבני ישראל. במשך עשורים רבים טענו בעולם הפלשתינאי כי לישראל יש אולי פצצת אטום אך לפלסטינאים יש את "הרחם הערבי" וכי הסכסוך הישראלי ערבי יוכרע על ידי הדמוגרפיה. זאת גם הסיבה שארגוני הטרור השקיעו מאמצים גדולים לפגוע בעולים ממדינות חבר העמים (גל העלייה הגדול של שנות התשעים) מאמצים שהיו מורכבים הרבה יותר מאשר ביצוע של פיגוע 'רגיל' בישראל וזאת עקב הפעילות במדינות בהן לא הייתה לארגוני הטרור תשתית מוצקה. המאמצים הצליחו פעם אחת (בודפשט 1992) אולם כפי הנראה לא פגעו בהמשך מגמת העלייה של יהודי מדינות חברת העמים.

ישנו מתאם מובהק בין מערביות המדינה ובין מיקומה באינדקס רמת החיים. האם יתכן כי המתאם בין העליה בפריון והמיקום באינדקס רמת החיים מתאר למעשה מתאם שבין עליה בפריון ותחושת סכנה? האם באופן אינטואיטיבי הבינו הנשים בעולם המערבי את מה שמנהיגהם מסרבים להבין באופן רציונאלי? כי תרבות המערב נמצאת בסכנה?

השארת תגובה